אנשים שבדרך כלל לא.
- יעל פרומר גם וגם
- 11 בינו׳ 2018
- זמן קריאה 3 דקות
הכל התחיל בצלצול טלפון לפני כמה חודשים.
מצידו השני של הקו, אשה שמדברת ממש ממש מהר.
"שלום, יעל, מדברת מיכל, קיבלתי את הטלפון שלך משרון (פרכנר דוידוביץ' י.פ), אני מפיקה ערב שנקרא אנשים שבדרך כלל לא מרצים ו..."
אני: "אנשים שבדרך כלל לא מרזים?"
מיכל: "מרצים, מרצים, אנחנו מחפשים מעצבת גרפית שתעבוד איתנו על חומרים קיימים. יכולה?"
זו היתה שיחת הטלפון הראשונה מני רבות עם מיכל שדה, בולדוזרית מלאת אנרגיה חיובית לעשיה, ודרך חיננית במיוחד לסחוף אותך איתה לחוויה משותפת. הפוסט יעסוק בעבודה הגרפית, ובאנשים שבדרך כלל לא, אבל הפעם כן.
***
התחלנו.
אנשים שבדרך כלל לא מרצים הוא ארוע ייחודי של הרצאות קצרות הנותן במה לדוברים לא שגרתיים, מתוך אמונה שלסיפור אנושי טוב יש את הכוח לשבור סטיגמות ולייצר שינוי חברתי. לאחר ארבע שנים בתל-אביב והצלחה מהממת, ומבית היוצר של קהילת ZEZE, יצא השנה הארוע לסיבוב בעולם, בין היתר לסן-פרנסיסקו, בואנוס איירס וגם אלינו להפקה מקומית: פרדס חנה-ג'סר א זרקא.
ליאת ורדי - בר, מייסדת קהילת הבנות השוות ונטע פרנקל - חנין, פעילה חברתית וממייסדי ג'וחא גסט האוס, בג'יסר א זרקא, שתי יזמיות חברתיות חסרות תקנה קפצו אל המים יחד והביאו את הפורמט הקיים אל מרכז אמנויות הבמה בפרדס חנה, בשינוי קל.
השלב הראשון היה תהליך אדפטציה ללוגו הקיים, שהכיל עד כה כיתוב בשפה אחת, ולצורך התאמה לערב דו לשוני, נדרשה הוספת הכיתוב בשפה הערבית על גבי הפודיום. במקביל, החל קמפיין לגיוס דוברים ברחבי הפייסבוק.
אני מרגישה שמתגבש פה משהו גדול, אבל עוד לא מצליחה להבין בדיוק מה. איכשהו, האשה הזו, והשתיים האחרות (שאני עוד לא מכירה, אבל שומעת על מעלליהן) מצליחות לגמרי בכיף לסחוף אותי איתן. משהו בהתהוות הזו, בהתרגשות, ביצירה גורם לי לרצות להיות מעורבת. אני רוצה שהן יצליחו, אני רוצה שהערב יצליח.
***
התחלנו לפרסם.
על ניהול המדיה החברתית ניצחה בגאון מיקה יסוד. פוסט אחרי פוסט, באופן עקבי, שיתופים, תיוגים, תגובות, קבוצת דיון לצוות, דף עסקי, דף אירוע. קהילת עוקבים הלכה והתגבשה, התפוצה גדלה ואנשים כבר התחילו לדבר על האירוע, לשאול, לחפש...
אני מצד אחד קצת מובכת מכל התיוגים האלה, כי אני הרי בדרך כלל לא, ופתאום הטלפון שלי מזמזם לו בתדירות גבוהה... מיכל שדה תייגה אותך, מיקה יסוד תייגה אותך, הרי את מתוייגת לי, ושיתוף, ותגובה, והיי, זה דווקא נעים העניין הזה של הפייסבוק. פתאום אנשים רואים, שואלים, נכנסים לדף העסקי שלי, עושים לייק. זה דווקא נחמד. למרות שאני בדרך כלל לא.
***
מה הסיפור שלך?
בשביל לסבך את העניינים עוד קצת, או לעניין את הסיבוכים, תלוי איך מסתכלים על זה, הרים הצוות מיזם צילומים שנקרא "מה הסיפור שלך". 5 צלמות מוכשרות יצאו לרחבי פרדס חנה ג'יסר א זרקא לצלם את האנשים של. כל תמונה לוותה בסיפור אישי קצר על האדם המצולם.
התמונות הוצגו כתערוכה פותחת בתחילת הערב. לכל תמונה הוצמד הסיפור שלה, בעברית ובערבית.
ומה אני? אני סופגת השראה, עומדת מהצד ורואה איך חמש נשים, שאם עוד לא הזכרתי קודם, עושות את הערב הזה תוך כדי עשייה של המון דברים אחרים במקביל, ללא כוונת רווח אבל עם המון כוונה טובה. לא מתפשרות, לא נשברות וחותרות למטרה אחת משותפת בהצלחה רבה. ואני, שבדרך כלל לא, מוקסמת מכוח הרצון שיכול להזיז הרים, ובאמת מזיז.
מכירת הכרטיסים החלה.
העשייה בעיצומה. הדוברים נבחרו, וכבר עובדים עם הבימאית טימור סולומון שדה, הצלע החמישית בצוות הקוסמות. הסיפורים מתגבשים, עמוד יעודי נפתח למכירת כרטיסים, והנה, 3... 2.... 1... מתחילים.
מכירה מוקדמת - אזל
מכירה רגילה - זה קורה.
ואז, הודעה בווטסאפ: "ממי, אנחנו בסולד אאוט!"
שילוט חוצות נתלה ברחבי פרדס חנה, וההתרגשות גדולה. אני גם קצת נדחפת להתרגשות. מזמינים אותי לחזרה הטרום גנרלית כדי לשמוע את הסיפורים של הדוברים, שבפעם הראשונה מספרים את הסיפור שלהם מול קהל. נפגשים במתנ"ס ג'יסר א זרקא ומתחילים.
והסיפורים? אחד אחרי השני, כמו סיכות בלב. אחד מרגש, אחד מכעיס, אחד מעניין, אבל כולם מעוררים בי דבר אחד. השראה. השראה ענקית מחמש נשים חרוצות, עמלות ומלאות מוטיבציה לעשות, השראה מ-7 אנשים שבחיים לא פגשתי והם לא פגשו אותי, שעומדים על במה, ומספרים את הסיפור שלהם. ככה. פשוט. בדוך.
בלי להתחנחן, בלי להצטדק, בלי הגנות.
אני בוכה, צוחקת, כועסת, מזדהה, מתנגדת. אני מרגישה. ומחליטה שאם גם ככה אני עובדת על האתר שלי, מה אכפת לי להכניס בו גם איזה בלוג לא מחייב. כי נכון שאני בדרך כלל לא, אבל היי, אולי כן?
ולסיום סיומת, כי באמת היה ארוך.
הפוסט הראשון בבלוג שלי מוקדש למיכל שדה, מיקה יסוד, ליאת ורדי בר, נטע פרנקל חנין וטימור סולומון. חמש בולדוזריות עקשניות, שהכיחו לי ולכל מי שהיה בערב הזה, שהכל אפשרי.
וגם לרוני, שפא, איילת, עמיד, אורי ו', אורי ל' וסאד, שעמדו שם על הבמה כמו מקצוענים, וסיפרו את הסיפור שלהם. פשוט, מעניין, קולע ומעורר המון מחשבה.
אז אני בדרך כלל לא, אבל הפעם החלטתי שכן.
זה הסיפור שלי על אנשים שבדרך כלל לא מרצים. סיפור על אנשים, על בדרך כלל, ובעיקר על לא. שהפך לכן.
Comments